שמי אוה ארבן, ״בוגרת״ מחנה הריכוז טרזין ומחנה ההשמדה אוושוויץ. רבות דובר במשך השנים על השואה, על הזוועות ועל הייסורים.
פחות דובר על ההשפעה על חיינו, על ילדינו ואפשר להגיד אפילו על מדינתנו, וכיצד
היו לנו (לדור שלם) הכוחות להתעלם מהעבר ולתת את כל החשיבות להווה ולעתיד.
בדחף לחיים – אני רואה גבורה (ללא נשק).
אני מנסה – ולרוב מצליחה – להעביר את המסר, במיוחד את החשיבות של מדינת ישראל, להבטחת הקיום של מי שנולד יהודי. לכן, אני לא מגישה למאזינים שלי את הזוועות של העבר אלא מציינת את הכוחות שדרושים לנהל חיים ששווה לחיותם.
