בספר "את מדממת אני בוכה" אני מספרת את סיפור חיי אותו אספר בהרצאה. סיפור של אישה שחוותה טראומות מורכבות בילדותה. הספר מכניס אותנו לתוך עולם של ילדה ואחר כך אישה, שחלקים מזיכרונותיה נשארו לא מעובדים. הוא בנוי בעיקר מדיאלוגים בין החלקים הפנימיים של הנפש, שנוצרו מתוך החוויות הקשות. מה ההבדל בין זיכרונות טראומתיים לזיכרונות רגילים? הטראומה גורמת לנתקים, כלומר למצבים דיסוציאטיביים. הזיכרון מתפצל לחלקים שונים. תהליך זה, אומר פרופ' דני ברום (שמאמרו מופיע בספר) מתרחש כשילד עובר חוויות שמכניסות אותו למנגנון הישרדות. זיכרון טראומתי מעורר מכלול של תגובות רגשיות וגופניות. הזיכרונות יופיעו לעיתים כפלאשבקים, בתחושות גוף לא נעימות ובסיוטים. הספר נושא מסר של תקווה, שכן המחברת הצליחה להתגבר על הכאוס שהיה בחייה ולמצוא משמעות חדשה בעשייה למען אחרים ובכתיבת הספר הזה.
