איזה משטר נהוג בישראל: דמוקרטיה יהודית? דמוקרטיה ליברלית? דמוקרטיה אתנית? אתנוקרטיה?
ישראל מוגדרת בשיח (מאז נחקק חוק "כבוד האדם וחירותו") כמדינה יהודית דמוקרטית. בשיח השכיח נאמר שמבחינת משטרה היא דמוקרטיה ומבחינת היעוד הלאומי שלה, היא מדינה יהודית או עבור היהודים.
בהרצאה נציג את השיח הזה ממספר זוויות:
בשיח  הנסב על  "דמוקרטיה ליברלית" מדובר בדמוקרטיה שאינה רק פורמלית, אלא שלכלל האזרחים יש זכויות מעצם היותם אזרחים. כולם שווים בפני החוק, יש  להם חופש ביטוי ממנו נגזר חופש ההפגנה והתקשורת. יש להם זכות להגנה על הקניין ובראש וראשונה על גופם וכבודם.
כלל האזרחים מהווים  את לאום המדינה, מה שמוגדר כלאום אזרחי.
האם המודל הזה מתאים ביחס לישראל?
סמי סמוחה (סוציולוג) סבור שישראל איננה דמוקרטיה ליברלית אלא מודל "פחות איכותי" באשר הזכויות הפוליטיות נובעות מהיות היהודים קולקטיב שהמדינה היא מדינתו, אך בכל זאת למי שאיננו יהודי יש זכויות, קודם כל פורמליות. מכאן שישראל  היא דמוקרטיה אתנית.
הוא משווה את ישראל למדינות  עם מיעוטים לאומיים כמו הארצות הבלטיות, כמו גם המדינות שהתפרקו מיגוסלביה. בהן, הדמוקרטיה היא פחות איכותית לעומת מדינות מערב אירופה הדמוקרטיות ליברליות.
אורן יתפחאל (גאוגרף פוליטי) חולק על התפיסה שישראל היא בכלל סוג של דמוקרטיה ברת השוואה. הוא מוצא בה משטר דינמי בשל חוסר היציבות הפנימית של המשטר  בשל: אי הגדרת גבולות המדינה, העדרה של חוקה, חוסר הלימה בין האזרחות לאתניות, ובמיוחד בשל פעילות המדינה במדיניות אתנית בתחומים השונים.

על המרצה: בעל תואר שני בלימודי דמוקרטיה בין תחומי במסגרת האוניברסיטה הפתוחה.
מחבר הספר: פרשת מרדכי שוורץ- עולה הגרדום חבר ה"הגנה" (2015).
שימש כתחקירן מוזיאון ה"הגנה", מוזיאון אסירי המחתרות בירושלים ובעכו, וכן תחקרין מוזיאון מרכז בגין  וכן הפרק על מלון המלך דוד בספרו של יוסף עברון- גידי ומבצעי האצ"ל.