שנים רבות אני עוסקת כגננת, בגן ממלכתי ורואה חשיבות רבה בשילוב סיפורי התנ"ך, מורשת ותרבות בגן הילדים הממלכתי. צורך זה התחזק מתוך ההכרה בחשיבות החיבור בין עם ישראל לארץ ישראל ותרבות ישראל. באמצעות סיפורי התנ"ך, חשפתי את הילדים לדמות הראשית של התנ"ך והיא 'אלוהים', חשיפה זו יצרה אצל הילד סקרנות ועיסוק בדמות האל. היבט שהוביל אותי לשאול: "כיצד הילד בגיל הרך תופס את דמות האל?" כל הביוגרפיה המקצועית שלי כגננת והידע שרכשתי במסגרת לימודי בפילוסופיה יהודית, היו תחנות בדרך לפיתוח כישורים מסוימים על מנת לחקור נושא זה. וברגע שהרגשתי כי אני כתלמידה מוכנה לחקור נושא זה, הגיע המורה. וכמה מפתיע המורה הינו לא אחר מאשר ילד בן ארבע וחצי, למשפחה חילונית מסורתית שלמד אצלי בגן. ילד זה הרגיש כי נוצר ביני לבינו קשר עמוק של אהבה, אמון ובטחון והחליט לשתף אותי בסוד פנימי שלו: שמידי לילה הוא רואה את דמות האל, דרך אור שנגלה אליו בזמן השינה.
חזיונותיו של עומר הובילו אותי למסע מרתק של גילוי וחקירה שנעשה באמצעות ציורים, שיחות וניתוח תפיסת עולם האלוהות שלו, עולם מלא בסמלים ובדימויים, שבאופן מפתיע היו דומים בהיבטים רבים לתפיסת עולמם של מקובלים היהודים. אך העובדה כי עומר הינו ילד חילוני, והוא לא מקובל דתי שלמד בישיבת מקובלים. נתנה לי להבין כי עולמו הרוחני והתודעה שלו עם אלוהיו לא נבנתה בתוך עולם דתי רווי ריטואלים וטקסטים, אלא בעולם חילוני, שרווי בסמלים פרטיים שנבנים בהשראת משחקי מחשב ותכניות טלוויזיה.
מהותה של ההרצאה היא לחשוף את עולמו הפנימי של עומר, בן 4.5, שבונה את התודעה האלוהית שלו ואת עולמו הרוחני באמצעות סמלים אותם הוא רוכש מעולם הסייבר, הטלוויזיה והמחשב.
כיום בעידן הפוסט מודרני הרואה התפכחות והתרחקות מן האמונה הקנונית ומהממסד הדתי והצטרפות אל בשורת החידוש והקדמה, אנשים מעלים שאלות האם אלוהים קיים? שני ההוגים קירקגור וניטשה, הגיעו למסקנה: "אלוהים מת". אך יש מי שטוען כי צריכה להיות דרך להוכיח את קיומו. המוח שלנו, הגנים שלנו ולכן גם המחשבות שלנו מתוכנתים כדי לחפש את האלוהים. העיסוק בדמות האל אצל הילד בגיל הרך, בעל משמעות בעידן הפוסטמודרני, הטכנולוגיה שועטת הלאה ומאיימת להמם אותנו, המידע מכפיל את עצמו בכל שנתיים. טלפונים חכמים שולטים בעולם. ועולה השאלה: האם אכן אלוהים יכול להעלם במציאות זו? או שמא הוא מדבר בקול חרישי ויש מישהו שעדיין מוכן להקשיב? הנחת היסוד שלי שהילדים בגיל הרך עדיין לא "התלכלכו" והם עדין מוכנים להקשיב והם אולי מבינים שיש בכל זאת מישהו מעברו השני של הקו.
