ליל חורף קר. נובמבר 2008. מוצב הרודיון. חומות נגד ירי בגובה 8 מטרים. אני רופא גדוד 968 במילואים.
3 לפנות בוקר, מנסה להתחמם מול תנור סליל צבאי ולהתכונן להרצאה. על השולחן ערמת מאמרים על הפיזיולוגיה של הכאב. מעולם לא קראתי על הפיזיולוגיה של הכאב קודם. הרי הכל היה ברור לי. אני מתחיל לקרוא ו…בום! כל מה שידעתי על כאב מסתבר שאינו נכון. המדע סותר את כל מה שהרופאים שלימדו אותי אמרו.

ליל חורף קר אפילו יותר. נובמבר 1619. מוצב בנירנברג. 3 לפנות בוקר. חייל קבע בהנדסה קרבית יושב מול תנור עצים ומנסה להתחמם. השם שלו, רנה דקארט, עדיין לא מוכר. הוא חושב וחושב ואז משהו מתפוצץ בתוך הראש שלו. בום! הפילוספיה המערבית כבר לא תהיה מה שהיתה. חלק מהמחשבות שלו פורצות דרך וחלקן נחשבות כיום לשגויות. במיוחד אלו שהובילו אותו להציע מודל מכאני לכאב, מודל שגוי שהרופאים שלימדו אותי עדיין מאמינים בו.

הטיפול בכאב דורש הבנה נכונה שלו. כדי להבין את הכאב שלנו אנחנו צריכים "לרפא את הכאב של דקארט".
זהו המסע שלי שהחל במוצב הרודיון בחורף 2008. זהו המסע של המדע נגד הדעות הקדומות.

על המרצה: ד"ר אמיר רובין, האורתופד הראשי של מכבי שירותי בריאות, מנתח מומחה בהחלפת ברך וירך. מחבר הספרים "אקטיב תרפיה", והחלמה מואצת". פועל שנים רבות להטמעת ההבנה המדעית של כאב ככלי טיפולי ראשון במעלה.